ביקורת התבונה הטהורה

Blurb

ביקורת התבונה הטהורה הוא ספר שנכתב על ידי עמנואל קאנט בשנת 1781 ויצא במהדורה שנייה בשנת 1787. הספר נחשב לאחת העבודות הפילוסופיות החשובות ביותר בהיסטוריה של הפילוסופיה. הספר נקרא גם "הביקורת הראשונה", כשבאים אחריו "ביקורת התבונה המעשית" ו"ביקורת כוח השיפוט". בהקדמה למהדורה הראשונה קאנט מסביר למה התכוון במילים ביקורת התבונה הטהורה: "אין כוונתי לביקורת הספרים והשיטות, אלא לביקורת כושר-התבונה בכלל מבחינת כל ההכרות כולן, שאליהן הוא יכול לחתור בלי שיהא תלוי בניסיון בכלל".‏
לפני קאנט, מקובל היה לומר שידע אפריורי חייב להיות מנתח, כלומר שהנשוא כלול כבר בנושא ולכן נכונות המשפט אינה תלויה בניסיון. המשפט הוא מנתח כי הוא מגיע רק על ידי ניתוח של הנושא. מקובל היה לחשוב שכל המשפטים אפריורי כולם מסוג זה: בכולם נשואים הכלולים כבר בנושא המשפט. במצב כזה, לנסות ולהפריך משפט אפריורי יוביל פשוט לסתירה. לכן היה נהוג לחשוב שחוק הסתירה הינו מספיק כדי לבנות את הידע האפריורי.‏
לפני זמנו של קאנט, הבדילו רוב הפילוסופים בין שני סוגי משפטים:
משפטים מרכיבים - משפטים המבוססים על הרכבה או על חיבור של שתי עובדות ניסיוניות שונות ולכן הם אפוסטריורי. לדוגמה: "מכתשי הירח ניתנים לצפיה גם לאחר רדת החשיכה".