הלילה

Blurb

הלילה הוא ספרו הראשון של הסופר היהודי-אמריקאי אלי ויזל, שנכתב בשנת 1955 ביידיש. ספר זה מספר את קורותיו של אלי יחד עם אביו, שלמה במחנה הריכוז באושוויץ ובוכנוואלד בשנים 1944-1945 ברגעי השיא של ההשמדה היהודית בשואה.
בכ-100 עמודי הספר מספר אלי על ההתמודדות שלו עם המשטר הנאצי, עם הקאפו ועם עמיתיו היהודים וכן עם עצמו ועם אמונתו החזקה באל, שמתערערת במהירות עם הגיעו לאושוויץ. הגעתו למחנה בגיל 15 ביגרה אותו במהרה והפכה אותו למעין אפטרופוס של אביו בן החמישים, ואף התייאש ממנו בשלב מסוים: "הלוואי שלא אמצא אותו! אילו יכולתי להיפטר מן המשא המת הזה, כדי שאוכל להילחם בכל כוחי למען חיי שלי, לדאוג רק לעצמי... מיד חשתי חרפה, חרפה על חיי, על עצמי". בחיים אלה מספרים לויזל הצעיר "כל איש חייב להילחם למען חייו, ולא לחשוב על זולתו, אפילו לא על אביו. כאן אין אבות ואחים וידידים. כל איש חי או מת לעצמו, לבד". בעת שחרור מחנה בוכנוואלד היה בן 16 בלבד, עת הגיעו הכוחות האמריקנית למחנה באפריל 1945. מאוחר מדי עבור אביו שמת ימים ספורים קודם לכן בדרגש אשר מתחתיו, לאחר שספג מכות נמרצות משום שסבל מדיזנטריה.
הספר פורסם בהתחלה בצרפתית בצירוף הקדמה של פרנסואה מוריאק, כמו כן תורגם הספר לעברית על ידי חיים גורי בשנת 1974.

First Published

1955

Member Reviews Write your own review

Joachim.ritter

Sehr starkes Buch! Schildert eindrücklich den Holocaust aus Opferperspektive! Ich denke das der Autor so sehr autobiografisch seine Geschichte und Gedanken erzählt birgt auch Gefahren, immerhin war er in Buchenwald erst 15 Jahre. So konnte ich zum Beispiel die Stimmung nicht ganz nachvollziehen die ihm zu folge aufgekommen ist nach der Befreiung, ein verwirrtes pragmatisches Gefühl bei der man nach etwas zu Essen gesucht hat oder in die nächste Stadt gezogen ist um sich ein Mädchen zu suchen. Dabei habe ich in anderen Quellen durchaus auch von dem Schrei nach Gerechtigkeit und Rache gelesen! Was ich wieder einmal brutal gefunden habe, besonders in dieser realen Situation und nicht als hypothetische Fragestellung, war sein abwägen des eigenen Lebens gegen fremde. Als er bei einer Aufteilung der Gruppe von seinem Vater getrennt werden sollte und deswegen zu ihm rennt und die SS zu scheißen beginnt und Leute sterben habe ich nämlich wirklich gedacht er trägt zum Teil die Schuld für ihren Tod! Also, kausale Schuld. Sie sind gestorben weil er etwas gemacht hat. Natürlich tragen die herzlosen SS-Nazischweine auch alle Schuld. Aber trotzdem finde ich das man ihn damit ein Teil seiner Würde und seine Unschuld genommen hat als man ihn gezwungen hat das zu tun. Nie wieder Faschismus!

0 Responses posted in January